למאמר הקודם של אליזבט הייך על הטארוט
קלפי הטארוט לא היו בידינו, אלמלא אומה אחת שהוקירה את המסורות הדתיות ואת כתבי הקודש שלה עד כדי כך, שהם נשתמרו ללא שינוי במשך אלפי שנים, עד עצם היום הזה – אני מתכוונת ליהודים.
היהודים קיבלו את כתבי הקודש שלהם ממשה, שקודש במצריים. הוא העביר לאנשיו את הסודות העמוקים ביותר של הבריאה כולה ושל הטבע האנושי! את כל הידע הסודי שלמד במקדש, מהכוהנים הגדולים המצריים. הכוהנים הגדולים היהודיים, הרבנים המקודשים הדגולים, שימרו את ספריו של משה ללא כל שינוי עד עצם היום הזה. מעולם לא הירשו לשנות אפילו אות אחת. הסיבה לכך חשובה ביותר: משה כתב את ספריו בכתב העברי־מצרי ללא שימוש באמות קריאה. הטקסט עשוי לקבל משמעות שונה, בהתאם לתנועות שנחדיר בין העיצורים. מסיבה זו חשוב ביותר ששום אות לא תשונה. משה צייד את כתביו במפתח סודי המורה על התנועות שיש להכניס לטקסט. אנו מוצאים מפתח זה בקבלה.
החלקים השונים של ספרי משה מהווים בצוותא את התורה. כתבים סודיים המכילים אף חם את המפתח להכנסת התנועות הם: ספר היצירה וספר הזוהר שהטארוט משתייכות אליו וכן חותם שלמה (המפתח). כל אלה ביחד מהווים את הקבלה. כך נוכחים אנו לדעת שהטארוט הן חלק חשוב מכתבי הקודש היהודיים. קבלה פירושה מסורה שבעל פה.
הקבלה הינה המדע של אלוהים, של טבע האדם ושל כל יחסי הגומלין ביניהם. היא מלמדת ומוכיחה שהכל כלול באחד ושהאחד נמצא בכול! מפני שבטרם פלטה מתוכה הישות האלוהית את העיקרון היצירתי, את הלוגוס, נח היקום באחד האלוהי, באלוהים. כשהבריאה מתחילה, נולדים מהמספר אחד כל יתר המספרים עד אינסוף, אך המספרים קשורים בקשר בל־ינתק לאותיות. שהרי ההתגלות הראשונה של הלוגוס, התדר האלוהי הראשון הגבוה ביותר, המפלח במהירות את החלל האינסופי, כציפור ההורוס המפעילה את תהליך הבריאה, הינו הצליל, הקול ועולה מכך – האותיות. התגלויות ראשוניות אלו של הרצון היוצר, רטיטות הצליל, מעצבות את כל הבריאה בהתאם לחוקים מתמטיים ורעיונות ומחשבות אלוהיים. הן מתפקדות באנרגיה מעניקת חיים, בכל יצור חי, יהא זה עולם, שמש, כוכב לכת, אבן מתגבשת, צמח, חיה או אדם. המקודשים הגדולים הכירו את היסודות הבסיסיים של הבריאה ואת הקשרים שבין רטיטות הבריאה, של האותיות והמספרים, הפועלים בבריאה כחוקים מתמטיים למימוש רעיונות הבריאה ברמת החומר. הם השתמשו ביסודות בסיסיים אלה וביחסים שביניהם כדי ליצור תמונות־ציור שכל אחת מהן מייצגת רעיון בורא, ומכאן, מושג, אות, ומספר. ציורים אלו הם הארקנה הגדולה שבחפיסת הטארוט. הם מרכיבים יחד את עשרים ושתיים אותיות האלף בית העברי הקדום.
כיתוב עברי, ככל הכיתובים האלוהיים, נכתב ונקרא מימין לשמאל. כל מה שנחווה במצב הוויה אלוהית הוא בדיוק ההיפך ממה שנחווה ממצב ההוויה שנובע מהמצב האלוהי, כלומר ממה שרואים, כותבים או קוראים. לדוגמא: האות E הניצבת כאן על הדף נראית על ידי כולם כשפניה מופנים משמאל לימין. ואולם, אם אני הנני אותה E במצב הוויה, אזי המצב הפוך. הבה ונדמה לעצמנו שה-E רשומה עלינו, על החזה. במקרה זה יראו כל האחרים שפניה מופנים משמאל לימין. אני, מכל מקום, אחווה אותה מבפנים כלפי חוץ, מימין לשמאל, היות ואני היא אותה ה-E. לחוות את ה-E פירושו להיות ה-E. אם נבין זאת יהיה ברור לנו, מדוע חייבים כל הכתבים הקדושים האלה להיות כתובים מימין לשמאל.
משמעות המילה טארוט (TAROT ולפיכך המילה בעברית צריכה להיכתב "תארות") מתבהרת כשהיא כתובה במעגל כך ש-ת (T) אחת מיותרת.
אם נקרא כנגד כיוון השעון נקבל את המילה תורה (TORA). שמשמעותה בעברית היא חוק. אם נחל לקרוא מלמטה בכיוון השעון שוב לפי העברית, מימין לשמאל, נקבל את המילה רותה (ROTA) המרמזת על המחזוריות האינסופית שביקום (Rotation = מחזוריות). היות שכל אות באלף־בית העברי היא גם מספר, הרי כשאנו בונים מילה כלשהי אנחנו מקבלים בו בזמן שרשרת מספרים. אם נחבר אותם תחיה התוצאה סכום כולל של הספרות. יש לכן לכל מילה ולכל שם, סכום כולל. כתבי הקודש כתובים כך שהסכום הכולל של כל מילה ושל כל שם הוא הרבה יותר משמעותי משהיינו משערים תחילה.
היה באירופה עוד גזע אחד פרט ליהודים שהפיץ את תהילת הטארוט: הצוענים, המשתמשים עדיין בקלפי הטארוט להגדת עתידות. למרות שציורי הקלפים שלהם מנוונים במידה רבה, במיוחד אלה של הארקנה הגדולה, בכל זאת ניתן לזהותם מייד כקלפי טארוט. הם מוכרים על ציוריהם העתיקים, כקלפים צועניים. ספק רב אם הצוענים קיבלו קלפים אלה מהיהודים. היהודים מגינים בקנאות על סודותיהם ועל המסורות הדתיות שלהם מעינו החקרנית של זר. ואין זה סביר שהם מסרו לידי הצוענים את הקלפים המהווים חלק מכתבי הקודש שלהם. ההנחה הסבירה ביותר היא, שהצוענים קיבלו את הטארוט מהמצרים, או מגזעים עתיקים יותר: דומה שהמילה האנגלית ״gypsy״ מורה על כך שהצוענים נחשבים במקורם למצריים (Egyptians). מכל מקום, מחקרים הראו שהצוענים הינם ממוצא הודי. השפה הצוענית ושמות המספרים זהים לאלו של ההינדים. אך האין זה נכון, שמוצא שני גזעים עתיקים אלו, המצרים וההודים כאחד, נובע מאותה ארץ מוצא, מאטלנטיס? קיימות הרבה עדויות התומכות בכך ובמיוחד הערותיו של פיתגורס בנושא…
אם כל מה שאמרנו עד כה הובן כהלכה, הרי ברור שניתן להשתמש בקלפי הטארוט בדומה לאבני הפסיפס, כדי לייצג את דמותו הרוחנית המדוייקת של האדם ובה במידה את גורלו.
ובכל זאת, כיצד מסוגל אדם בור לערוך בפסיפס את התמונה המדויקת של נפשו, אם אינו מכיר את התבנית הפנימית שהנחתה את בריאתו? באיזו תבנית עליו להשתמש בעורכו את אבני הפסיפס, את קלפי הטארוט, במטרה להשיג תמונה אמיתית?
קיימת דרך פשוטה לעשות זאת וניתן להוכיח את דיוקה באופן מתמטי, באמצעות תורת ההסתברות. שום יצור חי, ומכאן גם שום אדם, אינו יכול להחצין מאומה מלבד מה שהינו בעצמו! כל הערה שלו, מחשבה, מילה ומעשה, מסגירים רק את מה שהינו באמת. כתב ידו, הילוכו, הקטנה שבמחוותיו, כל אלה הינם תוצאת הכוחות הפועלים בקרבו. אין דבר מקרי, הכל הוא התגלות ישירה של העצמיות, המודעת והבלתי מודעת כאחד. מכאן, שלא תהיה זאת יד המקרה איך ירים האדם את קלפי הטארוט, איך יטרוף אותם, כמה קלפים ירים כשהוא חותך את החפיסה ובסופו של דבר באיזה סדר הוא מחלק אותם. בני האדם גילו עובדות אלו כבר בתקופה העתיקה, או שלמדו אותן מהמקודשים! זאת הסיבה שגיל אמנות פתיחת הקלפים, לבחינת דמותו הפנימית של האדם וסיכוייו בעתיד, הינו כגיל המין האנושי.
חוכמת הטארוט
אליזבט הייך
אנו מניחים לכן, שכשאנו מרימים את הקלפים, מערבבים, חותכים ופותחים אותם, אנחנו משתמשים בשיטה טובה ביותר המבוססת על הנסיון של אלפי שנים. ופרשנו אפוא את דמות עצמיותנו ואת יעודנו. פרשנו אמנם לפנינו את דמותנו הרוחנית, אך אין אנו מבינים אותה! ההבנה תיתכן רק אם נדע את המשמעות הסמלית הפנימית של כל קלף וקלף. לאחר שנחדור לתוכו בשלמות ונתפוס איך מתייחסים הקלפים האחד למשנהו כשהם מונחים על השולחן זה ליד זה וזה מעל לזה, דהיינו ההשפעה שנודעת להם זה על זה.
על מנת שנוכל להבין את דמותנו שלנו נודעת אפוא חשיבות מרבית לכך, שנדע את המשמעות וההגיון הפנימי של הקלפים השונים. אנו מסתכלים על הקלפים לעת עתה, רק בדרך שאנאלפבית בור מביט באותיות. אין האותיות עבורו יותר מצורות שחורות על נייר. העובדה שאלו הן אותיות, הדרך שהן נהגות והשמות המציינים אותן – כל אלה מהווים עבורו תעלומה גמורה. הוא אינו מבין את האותיות ואף לא את המילים המורכבות מהן, לא כל שכן את המשפטים הבנויים מהמילים. הוא איננו חושד בצורות השחורות הללו בעלות הצורה המוזרה, שהן יכולות להביע משהו. בדיוק בצורה זו מסתכל האדם שאינו מקודש על קלפי הטארוט. הוא אינו מבין את הקלפים הבודדים אף לא את משמעות הסדר שלהם. הוא אינו מבין אפילו את האותיות והמספרים שבציורים, ככל שייטיב הוא לקרוא ולספור. שכן יש לאותיות ולמספרים אלו בקלפי הטארוט, משמעות מיסטית עמוקה יותר במובן הקבלי, משיש לאותיות ולמספרים רגילים. אין שום דבר מקרי בקלפים אלה, אין שום קו או צבע ללא משמעות, הם שייכים למובנם הפנימי של הקלפים.
ואולם למבין אותם, מהווים קלפים אלה אמצעי נפלא להשגת הכרה עצמית. שכן הבה ונחשוב על כך, מה קורה כאשר בור ועם הארץ בוחן את דמותו במראה? הוא רואה את בבואתו בדרך שהוא רואה את הקלפים הפרושים לפניו. אולם כשם שאין הוא מצליח להבין את הקלפים – הוא רק מביט עליהם – כך גם אינו מצליח להבין את דמותו הנשקפת אליו. הוא רק מביט על דמותו ולא מסתכל לתוכה. ואולם, לכל קו, תצורה וגוון שעל פניו וגופו, נודעת משמעות פנימית עמוקה. דמותו החיצונית נושאת בחובה את דמות ישותו הפנימית הבלתי נראית, המודעת והבלתי־מודעת כאחד. אין לאדם שום מושג שמאחורי דמותו החיצונית חבוי בתת־מודע שלו חלק גדול מאוד של יישותו, וגם על כך, שזוהי מטרתנו הגדולה בקיומנו הארצי, להביא תת־מודע זה שבתוכנו לכלל מודעות. קלפי הטארוט מגישים לנו סיוע יחיד במינו במשימה כבירה זו של הערת התת־מודע והעלאתו אל מודעותנו, ולהשיג על ידי כך הכרה עצמית מושלמת. טבעם של קלפים אלו, שהם יכולים להביא לתגובה חזקה של התעוררות בתת־מודע של האדם. יש רק לבחון אותם בזה אחר זה ולקרוא בעניין את התיאור הנוגע להם, כדי להיטיב ולהבינם. כשאדם מגיע לקלף המתקשר למצבו הפנימי, יתעורר בו לפתע העניין, הידיעה שהוא מוצא את עצמו ברמה המודעות המתייחסת לאותו קלף, מכה בו כהלם חשמלי. הוא יבין את הקלף הזה בשלמות. הוא ימצא אותו מלא חיים ומשמעות ויחוש בעמקי ישותו בהיענות חזקה. עם שאר הקלפים הוא יחווה את ההיפך. הוא ימצא אותם חסרי חיים, לא מעניינים ומתים. הם אינם אומרים לו דבר, ואפילו אם יבין אותם שכלית, לא תהיה להם כל תהודה בנפשו. אם יבחן הוא את הקלפים בזה אחר זה, יאיר אור בהיר את נפשו ויפקח את עיניו לראות, היכן עליו לעבוד עדיין על עצמו וכיצד עליו לשנות את עצמו, כדי שיוכל לבוא על סיפוקו.
כל מי שאחז קלפים אלו ובחן אותם אחד לאחד, יכול להעיד שהם עוזרים לנו להעיר את התת־מודע ולהביאו למצב של מודעות ולרכוש בכך הכרה עצמית – הבנה מעמיקה של עצמנו. הם מעין מראה רוחנית, המאפשרת לנו לא רק לזהות בה את עצמנו, אלא גם לבחון וללמוד את עצמנו באופן מעמיק. כך לומדים אנו להכיר, שקלפים מסוימים מתקשרים בדרך מוזרה בדיוק למצבנו הפנימי ובה בעת למצבנו ביחס לעולם. אנו מבינים פתאום את עצמנו ואת יעודנו. אנו מבינים מדוע מוביל אותנו הגורל שוב ושוב לאותו מצב קשה ומדוע צריכים אנו לפתור אותן בעיות פעם אחר פעם. אנו מבינים שהסיבות לגורלנו נמצאות בתוכנו. עלינו לשנות לכן את עצמנו, כדי שגם גורלנו ישתנה. גורלנו משתנה מעצם העובדה, שאנו מתחילים להגיב אחרת לכל הקורה אותנו.
קלפים אלה מאפשרים לנו לראות בבהירות ולהבין לא רק את מצבנו הנוכחי, אלא גם את מצבנו בעבר, ובמובן מסויים נהיה מסוגלים לחזות גם את עתידנו. הגורל הוא סך כל התגובות לפעולותינו. אם נדע אילו קלפים מייצגים את מצבנו הפנימי, נהיה מסוגלים גם להסיק מהם על מה שגרם לנו לפעול בדרך מסויימת. נדע גם, מדוע עלינו לשאת בתוצאות מעשינו כ״גורל״. ואם איננו מרוצים מחיינו אנו שבעי רצון לגמרי – ורק לעיתים רחוקות יכולים אנו לומר על עצמנו – יאפשרו לנו הקלפים גם לגלות, את מה שיכול לעזור כדי לצאת ממצבנו ומקשיינו הנוכחיים. כמובן שמצבינו הפנימיים טבועים בנו, גם כשאין אנו מרימים את הקלפים. אך הקלפים מאפשרים לנו להשיג הבנה ברורה של חיינו ומאפשרים לנו את בעיותינו, ביתר קלות ומהירות.
כך מתחילים הכוחות הרוחניים של קלפים מוזרים אלה להשפיע על האדם והשפעה זו מתגברת ביחס ישר לשיפור הבנת הקלפים. ככל שתגבר עליו השפעתם כן תגדל מודעותו לעצמו, לעצמי שלו, וכן ייטיב להבין שקלפים אלה מסמלים את מארג נפשו. כך מקרבים הטארוט את האדם יותר מתמיד אל מטרתו הגדולה, שהיא ידיעת עצמו, להיות עצמו.
התקדשות
אליזבט הייך
חוכמת הטארוט
אליזבט הייך
הוספת תגובה